מהי חשיבה רזה?

פעמים רבות פונות אליי נשים שכבר מבינות שדפוסי האכילה הם שמסבים להן כאב וסבל, אולי אפילו יותר מן ההשמנה עצמה.

אלו הנשים שמתחילות את התהליך ב"פור" אדיר (יתרון) - משום שהן עברו את הצעד הראשון

ההכרה בכך שהמשקל, האכילה והמאבק המתלווה אליה אינם יכולים להפתר בעזרת עוד דיאטה-ספורט-ספירת קלוריות.

הדיאטות ותכניות התזונה להרזיה המורות מה מותר לאכול ומה אסור או לא כדאי,

או כל תכנית של אכילה קפדנית המוכתבת מבחוץ ולא מבחירה אישית שתואמת את טעמך האופטימלי –

מנציחות את המאבק והסבל, מעוררות רגשות קיפוח ומובילות לכישלונות צורבים בזה אחר זה.

גם אם תצליחי לרזות באמצעות אותן תכניות, הסיכוי שתוכלי ליהנות מאוכל כמו שתמיד חלמת

או ליהנות באמת מגופך הרזה לאורך זמן הוא קלוש ביותר (כיום מקובל לדבר על 3%),

וגם על זה תצטרכי להיאבק.

זאת משום שהפחד להשמין נותר בעינו,

וכך גם הקושי להתאפק ולהתמיד לאורך זמן באכילה של המאכלים ה'נכונים' בכמויות ה'נכונות'

ההבדל המשמעותי בינך לבין נשים שאוכלות-הכל-ונשארות-רזות

הוא לא בגנטיקה, לא בקצב חילוף החומרים

וגם לא ביחס בין הקלוריות הנכנסות ליוצאות!

ההבדל הוא בכך שהן חושבות רזה

שלום עם גופך

אנחנו רגילות לראות בגוף שלנו סמל סטטוס חיצוני, שצריך להיראות טוב ולתפקד לפי הנורמה.

לא נהוג לדבר על הגוף כעל מכונה מדהימה שיודעת בדיוק מה טוב עבורה,

או כעל מקור ידע שביכולתו להעניק לנו אושר ובריאות.

כשאנחנו חושבות על הגוף שלנו, מה אנחנו יודעות? שהוא לא טוב כי הוא לא רזה מספיק.

התפיסה הזאת הולידה הן את האכילה הרגשית והן את דיאטות ההרזיה שמנסות לרסן אותה.

אף אחד לא לימד אותנו שהגוף הוא שצריך לקבוע מתי אוכלים,

בדיוק כמו שהגוף קובע מתי הולכים לשירותים.

לא נלך לשירותים אם אין לנו צורך בכך, אז למה אנחנו עושות זאת עם אוכל?

כי אוכל הוא כיף, כי אוכל הוא נעים, כי אוכל הוא טעים, כי אוכל הוא זמין מאוד.

כי אוכל לא מותח עלינו ביקורת. הוא זמין לנו לנחמה, לסיפוק מידי,

לפינוק שאנחנו זקוקים לו, וקל מאוד לאכול ולספק את הצרכים החסרים גם כשלא רעבים.

אנשים אוכלים יותר מדי מכל הסיבות האלה – ולא כי משהו לא בסדר אצלם.

גם אם יש לך ביקורת רבה על הגוף שלך –

הוא עדיין יודע בדיוק כמה אוכל הוא צריך, איזה אוכל ומתי.

זו יכולת שאי אפשר להרוס.

מה שהתקלקל אחרי שנים ארוכות של דיאטות והקשבה לקולות חיצוניים

הוא היכולת שלך להקשיב פנימה –

לתקשר עם גופך ולהיענות לצרכיו. ואת היכולת הזאת יש באפשרותך לשקם.

בחופש מאוכל אנחנו לומדים מחדש לנהל תקשורת מדוייקת עם גופינו.

מחליפים את התקשורת ההרסנית והמדכאת עם הדיאטה, בתקשורת עם עצמנו.

טבעי לכל אדם לאכול לפי צרכיו הפיזיים, בעזרת הקשבה למנגנון הרעב והשובע שלו.

זהו מנגנון מולד ככל מנגנון אחר בגוף, שתפקידו להדריך אותנו באופן טבעי ומדויק

כיצד להיענות לצורכי הגוף.

הגוף, שהוא מכונה משומנת ויעילה, מאפשר לנו לדעת באמצעות שחרור הורמונים שונים

מתי הוא זקוק לאוכל – הדלק שלו – ומתי להפסיק לאכול (מתי 'מכל הדלק' מלא).

זו אחת המיומנויות המרכזיות שמלמדת גישת 'חופש מאוכל'.

את לומדת להכיר מחדש את מנגנון הרעב והשובע שנולדת איתו,

וכך את יכולה לזהות את תחושת הרעב ואת תחושת השובע על גוניהן השונים,

ובאופן טבעי ונינוח – להיענות להן.

את מתרגלת אופן אכילה שאני מכנה 'אכילה מוקשבת',

וזו מאפשרת לך להתבונן ולפתח מודעוּת לדרך שבה את מזינה או לא מזינה את עצמך.

תביני אילו סיבות ומצבים מובילים אותך לאכילה מופרזת או לא רצונית.

בעקבות זאת תוכלי גם להתחיל לחשוב אחרת על הדרך שבה את מזינה את עצמך

(כלומר מערכת היחסים שלך עם האוכל ועם האכילה),

ותוכלי להבין איך אותו מנגנון משתקף בתחומי חייך השונים

בגישת חופש מאוכל את עומדת לגלות שהגוף שלך

הוא החבר והשותף הטוב ביותר בתהליך החזרה למשקל טבעי

בחירת מערכת ההפעלה

המרחב שבו מתבצעת העבודה החשובה ביותר בתהליך הזה נמצא בתודעה.

שיטת 'חופש מאוכל' מבוססת על הרעיון שהאמונות או דפוסי החשיבה שלנו

הם שיוצרים את המציאות שאנחנו חיים בה.

הרעיון שאמונות יוצרות מציאות אינו חדש. את בוודאי מכירה אותו מתחומים אחרים.

עם זאת, אני יודעת שלרוב האנשים קשה להאמין

שאותו רעיון תקף גם בתחום של הרזיה ושחרור מאכילה רגשית.

לא קל לקבל את הרעיון שהרזיה או השמנה נובעות מהמחשבות;

הוא אינו פופולרי בחברה שלנו.

האמונה הרווחת עודנה נסמכת על המחקרים המדעיים המקובלים,

שבהם הוכח מה גורם להרזיה ולהשמנה, והגורם אינו בהכרח דפוס המחשבה.

ללא עבודה תודעתית, גם אם המשקל יורד, החשיבה השמנה נותרת בעינה;

והגוף, שתמיד מתאים את עצמו לרמת התודעה שלך, מעלה בכל פעם מחדש את הקילוגרמים שירדו.

אנחנו מחזיקות בשורה ארוכה של אמונות לגבי המשקל שלנו, כמו -

- אני לא אהיה רזה כי אין לי כוח רצון

אגב, לנשים רזות באופן טבעי אין את האמונה הזו כלל,

אבל הן גם לא מחזיקות באמונה ההפוכה "אני רזה כי יש לי כוח רצון"

למעשה, הן כלל לא קושרות בין משקלן לבין כוח רצון.

כך שהמטרה שלך היא לבחון מהן האמונות שמשרתות אותך ומהן המעכבות,

לבחור מחדש ולחווט מחדש את המוח לחשיבה רזה.

דווקא מערכת היחסים שלך עם האוכל – שאת כל כך מיואשת ממנה,

שגורמת לך מורת רוח רבה עד כדי כך שאת רוצה לתקן אותה עכשיו ומיד –

היא שיכולה להוביל אותך למהות החיים שלך.

כשתביני את ה'שפה' של מערכת היחסים שלך עם האוכל, וכשתהיי מוכנה להיות פתוחה וסקרנית לגביה,

אזי תוכלי לראות בה מתנה במקום קללה ולחזור הביתה, לעצמך.

סוף לאכילה הרגשית

לאורך כל החיים נצטרך להתמודד עם מצבים מאתגרים וכואבים – אלו החיים.

וזהו, באופן פרדוקסלי, גם מקור הצמיחה שלנו.

ב'חופש לאוכל' אנחנו מנתקות את הקשר בין הקושי או הכאב שאנו חוות

לבין התגובה האוטומטית שלך – לפנות לאוכל;

כך אנחנו לומדות לאכול כדי להזין את הצרכים הפיזיים של הגוף ולא את הרגש.

אכילת יתר קשורה באופן ישיר לאופן שבו את חווה את חייך, למידת הסיפוק והמשמעות שיש בהם.

אם אינך דואגת לספק את עצמך בתחומים הרצויים לך, להעניק לעצמך זמן ומקום להתבטא,

לא מפתיע שאת 'גונבת' סיפוקים 'אסורים' של אוכל

זו גם דרך נפלאה ללמוד על עצמך ולחזור לאהבה עצמית.

אם את באמת רוצה להצליח לאכול רק כשאת רעבה, רק כשהגוף שלך זקוק לדלק,

יהיה עלייך לתת מענה לצרכים העמוקים ביותר שלך,

כולל הצורך להתפנק, להתנחם או להעניק לעצמך מנוחה ופסק זמן כשאת זקוקה לכך.

יהיה עליך ללמוד לוותר על הביקורתיות בחייך (במיוחד שלך כלפי עצמך)

להביא יותר חמלה, הכלה, וראיית הטוב שבך -

כשם שביקורת מחלישה את כוחה של המחמאה, מחמאות יכולות להחליש את כוחה של הביקורת.

מרבית הנשים בתכנית מגיעות כדי להגיע למשקל היעד,

אך מרוויחות הרבה יותר. מרוויחות את עצמן.

הכותב: אופירה שאול

התחילי את השינוי עוד היום

פגישת ייעוץ חינם
תאמי שיחת ייעוץ

יכול לעניין אותך:

02/11/2016
עד הרעב הבא

כתיבה: שרון אנגל פורסם במגזין "דרך האושר" 26.12.06 לא ברור מה גורם לאדם שמן להחליט שמהיום הוא מתחיל דיאטה. מהיום, לא ממחר ולא ביום ראשון. יום אחד זה קרה. החלטתי שזהו, אני לא יכולה להמשיך לחיות כך. הגעתי למסקנה שאני אוכלת באופן לא בריא, שאני נטולת אנרגיות, שעורי משדר מצוקה מהשטויות שנדחפות לתוכו דרך מערכת […]

18/09/2016
יוצאים לחופש מאוכל למרות ההתנגדות לשינוי

פורסם לראשונה בעלון חופש מאוכל - ינואר 07אופירה שאול 23.09.07 "ממחר אני מתחיל ללכת לחדר כושר", "השנה אני בטוח מרזה", "זהו, הגיע הזמן להפסיק לעשן". מוכר?רבים מאיתנו נוהגים להבטיח לעצמם (ולעיתים אף לסביבתם) הבטחות שונות ומשונות בתאריכים סמליים (תחילת שנה, יום הולדת, יום כיפור וכד') מתוך אמונה גמורה ש"הפעם זה יקרה". אולם, לאחר מספר ימים, […]

18/09/2016
לרזות מהר וללא מאמץ - אשליה או מציאות?

לרזות מהר ובמינימום מאמץ". זו לרוב, הפנטזיה השכיחה אצל מי שנדרש להוריד ממשקלו. שאיפה מקובלת זו מבטאת את התפיסה הכללית האופיינית לחברת השפע המערבית בתוכה אנחנו חיים. תפיסת עולם ה"מעודדת" אותנו להשיג "כמה שיותר" (כסף, קריירה, זוגיות, מוצרים חומריים), ולהשקיע בכך "כמה שפחות" (זמן, מחשבה ומשאבים שונים). במאמר זה אציג כיצד רעיון הדיאטה משתלב בתפיסה […]

לכל המאמרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תאמרי ביי ביי לדיאטה

גלי את הסוד עכשיו!
תאמי שיחת ייעוץ
Simply - Digital Workshop
Powered by
cross linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram